החלטה
1.בפני בקשה לנקיטת הליכים על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"), על מנת לאכוף צו פינוי, שניתן בפסק דין מיום 16.9.2012 (להלן- "פסק הדין"), כנגד המשיבים 6 ו – 7 (הם הנתבעים 3 ו-4 לפסק הדין, להלן- "המשיבים").
2.בפסק הדין נקבע כי המשיבים מחזיקים בחניונים, כי החזקתם זו אינה מכח זכות שבדין וכי עליהם לפנותם בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.
3.אין מחלוקת כי המשיבים לא פינו את החניונים עד היום, וזאת הגם שאין צווים לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולאחר שנדחו בקשותיהם לעיכוב ביצועו, בקשות אשר הוגשו בקשר לערעור תלוי ועומד שהגישו המשיבים על פסק הפינוי [הכל אף שעה שניתנה למשיבים האפשרות לעיכוב ביצוע צו הפינוי כנגד הפקדת חלק מהכנסותיהם בהפעלת החניונים, וחשיפת מסמכים אודות הכנסותיהם אלה, והמשיבים נמנעו מלקיים את הצווים הרלבנטים].
4.המבקש בבקשה הוא כונס נכסים ומנהל מיוחד אשר מונה על ידי מותב זה מטעם בית המשפט, במסגרת תיקי פירוק שיתוף במקרקעין של החלקות בהן כלולים החניונים [בת.א. 183/07, 758/07 ובת.א 3749/08], וככזה אף צורף כצד לתביעת הפינוי, והוסמך בתביעה זו לפנות את החניונים, לתפסם, לנהלם ולגבות כספים מהפעלתם לטובת קופת הכינוס [ראה החלטה מיום 24.12.12].
5.משלא פונו החניונים משך חודשים ארוכים, הגם שלא עוכב ביצוע פסק הדין, הוגשה הבקשה שבפני. בבקשה טען כונס הנכסים כי מיום שניתן פסק הדין חלפו כשישה חודשים תוך שהמשיבים מפירים את פסק הדין וממשיכים להחזיק בחניונים. לטענתו, הפרה חמורה זו מצדיקה כפיית ציות המשיבים ופינוי החניונים בדרך של הטלת קנס כספי במקביל לתפיסתו את החניונים מכוח תפקידו.
על כן, עותר הכונס להטיל על המשיבים קנס בסך של 2,500 ₪ עד הסך של 3,000 ₪, בגין כל יום של איחור, השווה לכפל ההכנסה היומית, על פי הצהרת המשיב 5, בתצהיר שהוגש לבית המשפט המחוזי ובה טען כי הכנסותיהם החודשיות של המשיבים מהפעלת החניונים הן בסך של כ- 40,000 ₪.
6.עילת ההגנה מפני הבקשה הינה טענה כי הסעד המבוקש הינו סעד קיצוני ושיורי, אשר ניתן לנקוט בו רק לאחר מיצוי הליכים לאכיפת פסק הדין, ובענייננו נטען כי היה על הכונס לנקוט בהליכי הוצאה לפועל רגילים ברשות האכיפה, ומשנמנע מלעשות כן, פנייתו לסעד הבזיון מוקדמת.
7.בפי הכונס תשובה לטענה זו, תוך שהינו טוען כי מונה ככונס לפי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שעניינה הוצאה לפועל מהיושר, ועל כן אינו נדרש לאכיפת פסק הדין בהליכי ההוצאה לפועל הרגילים, באשר הינו בעל תפקיד אשר יפעל לפינוי החניונים בעצמו. גם פעולת אכיפה מתוכננת זו אינה מייתרת, לטענתו, הליך של בזיון, שכן פינוי החניונים הוא מהלך מורכב ביותר המחייב סיוע של גורמי אבטחה, כפי שאף פורט בבקשה נוספת שהגיש לאחרונה בתיק זה [בקשה מס' 61]. לטענתו, סירובם העיקש של המשיבים לפנות את החניונים מחייב נקיטה בצעדים אופרטיביים מיידיים לכפיית ציות, וכן טוען הוא כי הפסיקה אינה מחייבת מיצוי הליכים אחרים קודם לנקיטת הליך לפי פקודת הבזיון. לפיכך, לטענתו, מתן צו מכוח פקודת הבזיון אשר יטיל על המשיבים קנס כספי בגין כל יום של הפרת צו הפינוי יקדם את הליך הפינוי ויסייע להליכי פירוק השיתוף במקרקעין לטובת בעלי הזכויות.
8.טענות נוספות שנשמעו קשורות להתנהלות המשיבים – אשר הגם שנמנעו מלהגיש תצהיר להצגת עובדות רלבנטיות לעמדתם, טענו בהפתעה לראשונה בדיון בבקשת הבזיון, מפי בא כוחם, כי אינם מחזיקים בכל החניונים, או בכל השטח שבכל חניון; טענות המלמדות על קווי הגנה נוספים של מחזיקים אפשרים בחניון מפני פינוי. טענות אלה, שונות מאוד מטענות שטענו המשיבים עצמם בבקשת עיכוב ביצוע פסק הפינוי, שעה שהצהירו כי הינם מחזיקים בחניונים, וכי החזקתם של אחרים נעשית מטעמם [ראה סעיפים 6 ו-7 לתצהיר המשיב 5 מיום 7.1.13].
טענה נוספת שהשמיעו המשיבים היא כי בהליך הערעור על פסק הדין הסכימו הצדדים להחל בהליכי גישור, ומכאן יש ללמוד על הסכמה להמנעות מהליכים לאכיפת פסק הדין.
9.יש להכריע בשאלה האם היה על המבקש לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לשם אכיפת הפינוי, והאם משנמנע מלעשות כן מנוע הוא מלעתור לסעד על פי פקודת הבזיון.
שאלה שנכרכה בכך היא השאלה האם רשאי כונס הנכסים לפעול במישרין כבעל תפקיד לפינוי החניונים, או שמא חייב הוא למצות הליכים בהוצאה לפועל.
10.המחלוקות שפורטו נוגעות לדיון בו עסקו פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, לגבי מידת מעורבותו של בית המשפט באכיפת פסקיו. מינוי כונס נכסים לשם אכיפה, בדרך של הוצאה לפועל מן היושר, וגם בדרך של מתן צווים לפי הפקודה, נחשבים כאכיפה הנעשית על ידי בית המשפט, התנהלות אשר אינה דרך המלך לאכיפת פסקי דין. מקובל להניח כי בית המשפט עוסק בשיפוט והכרעה, וכי מסיים הוא תפקידו לאחר ההכרעה, ואינו "יורד לזירת" האכיפה ומשקיע עוד מזמנו באכיפת פסקיו.
על טעמים אלה משיתים המשיבים טיעוניהם, כאשר מפנים הם את המבקש לנקוט בהליכי ההוצל"פ.
אולם, ענייננו מיוחד- כונס הנכסים המבקש, פועל בתיקי פירוק השיתוף במקרקעין כשלוחו של בית המשפט בפירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מימושם. ככזה, אף קיבל הוראות מבית המשפט לפעול לפינוי החניונים. על כן, הפעלת כונס הנכסים, כמו גם כל עשייה לטובת פינוי החניונים, אינה רק מלאכה לאכיפת פסק דין שהסתיים, אלא בעיקר עשייה שיפוטית לטובת קידום הליכי פירוק השיתוף עליהם ממונה בית המשפט.
בנסיבות אלה, מצאתי כי הגנתם של המשיבים מפני הבקשה, שעניינה הפניית הכונס לאכיפה דרך ההוצאה לפועל, אינה מתאימה.
11.בית משפט זה, הממונה על פירוק השיתוף במקרקעין, ואשר מלווה את הליך מימוש המקרקעין, מחוייב לכוון החלטותיו לטובת הקלת מימוש המקרקעין, ובכלל זה, בהתאם להחלטות קודמות, לטובת פינוי המקרקעין מפולשים.
כממונה על הליכים אלה, על בית המשפט לאשר פעולות פינוי יעילות ומקדמות, הכל לטובת כלל בעלי הנכסים בתיקי הפירוק.
נקיטה בהליכי ההוצאה לפועל לפינוי המגרשים אפשרית, אך דומה כי בענייננו, לא יהיה בה כל יתרון או צורך : פינוי החניונים בלשכת ההוצאה לפועל יעשה בהכרח על ידי מינוי בעל תפקיד, אשר יתאם עם משטרת ישראל את הליך הפינוי בכח. כך, ממילא, יפעל גם כונס הנכסים, שהוא בעל תפקיד רשמי בתיקים אלה, והכל תוך חיסכון בתשלום אגרות שיש לשלמן לצורך פתיחת הליכי הוצאה לפועל, ותוך קיצור ממשי בזמן שייקח להפעלת סעד הפינוי על ידי לשכת ההוצאה לפועל.